<h1>סמ"ק מצוריך סימן רנ"ו</h1>
<h2>דף ט:</h2>
כבר אמרנו שבשטרי אקנייתא כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וכן כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה וגט [לאיש אע"פ שאין אשתו עמו אבל אין כותבין שטר ארוסין ונישואין] ושטרי אריסות וקבלנות ושטרי ברירות הדיינים וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם וכל השטרות האלו צריכין להזהר כשאר שטרות.
<h2>דף יג:</h2>
אמר רב פפא [ב"ק קע"ו ע"א] הלכתא מלוה על פה גובה אותה. — הגה"ה, מן היורשין דשעבודא דאורייתא תימא דרב פפא גופא קאמר בפרק גט פשוט (שם) גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואומר רבינו תם (קידושין י"ג תוד"ה אמר רב פפא) דהכא כמו איכא דאמרי דיש הרבה בתלמוד כיוצא בזה ורב אלפס פירש (ב"ב סי' רמ"א) דהכי קאמר שלא תנעול דלת כו' (ור"ח פירש) כלומר העמידו חכמים אדאורייתא שלא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשין משום נעילת דלת, ור"ח פירש דבגט פשוט בא להשמיענו רב פפא דמלוה על פה גובה מן היורשין אפילו למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא, עכ"ל... פרק קמא דקידושין (תוס' שם) ואינו גובה אותה מן הלקוחות לפי שאין לה קול. — הגה"ה, פ"ה איהו הוא דאפסיד אנפשיה ואע"ג דשיעבודא דאורייתא עבוד רבנן תקנת לוקח דלא הוה ידע, עכ"ל פ"ק דקידושין (שם) אבל מלוה בשטר יש לה קול והלוקח הפסיד עצמו שלא חקר.
<h2>דף טו.</h2>
תניא (קידושין ט"ו) רבי נתן אומר מניין לראובן שחייב לשמעון מנה ולוי חייב לראובן מנה מניין שמוציאין מלוי ונותנין לשמעון שנאמר (במדבר ה') ונתן לאשר אשם לו לפיכך אין לראובן נכסים והיו לו שטרי חוב על לוי ואמר ליה שטר אמנה הוא שטר פרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחין על הודאתו כדאיתא פרק ב' דכתובות (דף י"ט) שמא קנוניא עשו ביניהם לאבד זכותו של שמעון אלא ישבע שמעון ויטול מלוי כדין כל טורף שאינו נפרע אלא בשבועה. הגה"ה מן התו' בפ"ק דקידושין (דף ט"ו ד"ה ואידך) ר"ת פסק בתחילה דאין הלכה כר' נתן מדקאמר בפרק קמא דקידושין (שם) ואידך בעלמא נמי לא סבירא לן כר' נתן דר' אליעזר ורבנן פליגי בדר' נתן ור' אליעזר שמותי הוא סבירא ליה כר' נתן ועוד מדקאמר (שם דף ט"ז) הא מני טוטאי היא דאמר לו ולא לבעל חובו משמע טוטאי היא ולא סבירא לן כוותיה ושוב פסק אחרי כן בספר הישר (שם בתוספות) דהלכה כר' נתן ודוחה כל הראיות דהתם בפרק כל שעה (פסחים ל"א) אי איפשר לרבא לישב דברי רב נחמן דאמר יתומים שגבו קרקע בחוב אביהן בעל חוב חוזר וגובה מהם אלא כר' נתן וקיימא לן כרב נחמן בדיני' ורבא נמי דוחק להעמידה כמותו והלכתא כרבא ורבינו נתנאל מפרש דלגבי מלוה כ"ע אית להו דר' נתן והכי קאמר ואידך רבנן נמי בעלמא כו' פי' בשאר שכירין לא קיימא לן כר' נתן דהא כתב בהו מעוטא דלו ולא לבעל חובו וטעמא משום דטרח בגופו אבל במלוה כ"ע אית להו דר' נתן ואם כן שכירות לא יהבינן לבעל חובו דליכא למימר הענק אלימא מגוף השכירות, עכ"ל התוספות בפרק קמא דקידושין (שם).
וששאלתם על ראובן שמסר פקדון (דלוי) לשמעון ובא לוי וצוה על פי בית דין שלא להחזיר לראובן כי ראובן חייב לו מנה אם יכול שמעון לעכבם בהיתר לצורך לוי אם דבר ברור הוא שראובן חייב לו ואין שמעון כופר או שאינו יכול לכפור אז שמעון חייב ליתן ללוי מדר' נתן ועוד דאמר התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה הא במקום שלא (ש)חב לאחרים קנה, ונראה דאדרבה מצוה קעביד שמעון אי תפס אם ראובן גברא אלמא ולא ציית דינא שמוציא גזילה מתחת יד ראובן ומחזיר ללוי ומונע בית דין מטורח. ואדם שהפקיד פקדון אצל חבירו ובא אדם אחר ורצה לעכב הפקדון ביד הנפקד בשם תביעה שהיה לו על המפקיד אינו רשאי הואיל ולא זכה בית דין מתביעתו שיש לו על המפקיד כי מה שמשמע שיכול לעכב מדר' נתן זהו בשכבר זכה בבית דין מתביעתו אבל בעניין אחר לא אמנם אם יש לקהל תביעה עליו הם יכולין לעכב הפקדון ביד הנפקד, עכ"ל התשב"ץ (סי' תק"ו).
<h2>דף כז.</h2>
כבר אמרנו שבשטרי אקנייתא כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וכן כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה וגט [לאיש אע"פ שאין אשתו עמו אבל אין כותבין שטר ארוסין ונישואין] ושטרי אריסות וקבלנות ושטרי ברירות הדיינים וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם וכל השטרות האלו צריכין להזהר כשאר שטרות.
<h2>דף מב:</h2>
הורו הגאונים כי בית דין ששמו לטרוף בנכסי לוקח וטעו בכל שהו מכרן בטל שהרי הן כשליח לטורף וללוקח יש להם רשות (ללוקח) לתקן אבל לא לעוית כשליח.
<h2>דף מג:</h2>
גרסינן בפרק שבועת הדיינין (שבועות מ"א) אמר רב יהודה אמר רב אסי המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרוע בעדים ובפרק חזקת הבתים (ב"ב מ"ה) מסקינן כמו כן שהמפקיד אצל חבירו אפילו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים לפיכך אם טען אחר כך ואמר פרעתי נשבע היסת ונפטר אבל המלוה את חבירו בשטר צריך לפרעו בעדים לפיכך אמר פרעתי זה השטר אינו נאמן אלא אומר לו הבא עדים או עמוד ושלם לו, לפיכך האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לזה מנה אין כותבין עדותן ונותנין למלוה שלא יחזיקו מלוה על פה שתהיה (את) עדותו בשטר עד שיאמר להם לוה כתבו וחתמו לו ותנו לו, אע"פ שאומר להם כך צריכין להמלך בו אחר שחתמו בשטר כדאיתא בפרק (הזהב) [אף על פי (כתובות נ"ה ע"א)] ואחר כך נותנין השטר ביד המלוה, והטעם משום דיש רגלים לדבר מדלא הקנה לו בקניין שאין דעתו להקנות לו עד שימלכו בו עדיין ועוד [אמר] רבינו תם דכל מתנה צריכין להמלך פעם שנייה כדגרסינן בירושלמי (בבא מציעא פ"ד ה"ב) דאמר ליה רב לר' חייא בריה כי אמינא לך הב מידי לפלניא אי אניש מסכנא היא הב ליה מיד(י) ואי לא אמליך בי(ה) תנינות. קנו מידו שהוא חייב לו מנה הרי אילו כותבין ונותנין [אע"פ שלא] אמר להם כתובו סתם קניין לכתיבה עומד ואין צריך להמלך בו.
<h2>דף מז:</h2>
תניא בפרק קמא דמכות (דף ג') המלוה חבירו בסתם אינו יכול לתובעו פחות מל' יום אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה. — הגה"ה, דאינה ברשות בעלים מלוה לחזרה ואפילו מלוה שהיא בעין ואם בא המלוה לחזור (של) [ול]תובעו אינה חוזר הילכך כיון דרשאי הלוה ליקח בהן סחורה מיד הויא ליה ברשותיה ואין המלוה יכול לחזור שהרי לא לכך הלוהו לקבל המעות בעצמו אלא מעות אחרים דמלוה להוצאה ניתנה ואינו חייב להעמיד בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו וברשות לוה קיימי אפילו לאונסין, עד כאן לשון תוספות בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ז).
החוב באחריות הלוה עד יפרענו ליד מלוה או ליד שלוחו, אמר ליה המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו לו ואבד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה חייב כדאיתא פרק הזורק (גיטין ע"ח) אמר ליה זרוק לי חובי וזרקו קרוב למלוה זכה קרוב ללוה חייב מחצה על מחצה שניהם יחלוקו, כך לשון המשנה פרק הזורק [שם].
<h2>דף מח.</h2>
גרסינן בירושלמי [קידושין פ"ג ה"ד] ראובן שהיה חייב לשמעון מנה אמר ליה שמעון לראובן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי ושלשתן היו עומדין יחד וקבל לוי ונמצא ראובן עני ואין לו מה יגבה ממנו הרי לוי חוזר בחוב על שמעון שזה הטעהו ואם ידע לו שהוא עני או שהיה עשיר באותה שעה והעני אינו יכול לחזור שהרי קבל, ראובן שלא היה לו חוב אצל שמעון והיה ראובן חייב ללוי מנה והמחהו אצל שמעון אע"פ שהמחהו במעמד שלשתן לא קנה ובין לוי ובין שמעון חוזר אם ירצה. — הגה"ה, וכן פירש המיימון וזה לשונו היה ראובן חייב לשמעון ק' זוז ואמר ללוי תן לשמעון זה ק' זוז שאני חייב לו עד שאתן לך או עד שאעשה עמך חשבון ואמר ליה הן וקבל שמעון כל אחד משלשתן יכול לחזור לו בו ואפילו פרע לוי לשמעון מקצת חובו לפיכך אם לא פרע לוי לשמעון חוזר שמעון ותובע ראובן בשאר חובו, עכ"ל [הלכות מכירה פ"ו ה"ט].
